תארו לעצמכם שפתאום, באמצע הדרך, חיה פותחת את הפה ומתחילה לדבר אליכם. בטח הייתם עוצרים בהלם ולא מאמינים למראה עיניכם, נכון? אבל בלעם מגיב לגמרי אחרת. האתון שלו מדברת אליו, שזה נס עצום מאת ה', אבל בלעם כל כך עיוור וכועס, וכל כך רוצה כבר להגיע כדי לקלל את עם ישראל, שהוא בכלל לא מופתע. הוא פשוט מתווכח איתה כאילו היא אדם רגיל!
בלעם כועס מאוד על האתון וצועק עליה כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי, כלומר, הוא מאשים אותה שהיא עשתה ממנו צחוק וביישתה אותו. מתוך הכעס שלו הוא ממשיך ואומר לה לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ, ומסביר לה שאם רק הייתה לו חרב, הוא היה פוגע בה.
הבקשה הזו של בלעם לחרב היא בעצם בושה גדולה בשבילו. תחשבו על זה: הרי בלעם מתגאה שהוא יכול להשמיד עם שלם רק בעזרת הפה שלו והקללות שלו. והנה, פתאום, כשהוא מסתבך עם האתון הפרטית שלו, הכוח של הפה שלו לא עוזר לו, והוא זקוק לכלי נשק רגיל כמו חרב! הדבר הזה מראה לכולם את החולשה האמיתית שלו, ומוכיח שאין לו שום כוח משלו לעשות דברים בלי הרצון של ה'.