סירובו הראשוני של בלעם אינו מרפה את ידיו של בלק מלך מואב, אלא להפך, הוא מדרבן אותו להעצים את מאמציו ולשלוח משלחת מרשימה אף יותר. תגובתו של בלק נובעת מהבנתו את אישיותו של בלעם, שכן הוא הניח שהסירוב אינו מוחלט אלא מהווה טקטיקת משא ומתן שנועדה להשיג כבוד ופרסום רב יותר [רש"ר הירש, מלבי"ם]. יתרה מכך, עצם העובדה שה' מנע מבלעם ללכת הוכיחה לבלק שקללתו של בלעם אכן עוצמתית וודאית, שהרי אילו הייתה חסרת משמעות ה' לא היה מקפיד על כך כלל. תובנה זו גרמה לו להתאמץ הרבה יותר בפעם השנייה [חתם סופר].
כדי לשכנע את בלעם, בלק משנה את הרכב המשלחת. המילים וַיֹּסֶף עוֹד מלמדות כי בלק לא החליף את המשלחת הראשונה, אלא הוסיף עליה. השליחים החדשים הצטרפו לראשונים, וכך בלק נמנע מלסתור את עצמו, שכן כעת יכול היה לטעון שהכישלון הראשון נבע ממעמדם הנחות של השליחים הקודמים שהיו צריכים לקבל חיזוק [אור החיים].
באשר לתיאור השליחים כשרים רַבִּים, קיימות שתי גישות מרכזיות בקרב הפרשנים. הגישה האחת מפרשת מילה זו כפשוטה, כלומר כמות גדולה יותר של אנשים לעומת המשלחת הראשונה [רשב"ם, אור החיים]. לעומת זאת, גישה אחרת מסבירה כי המילה אינה מתייחסת לכמות אלא לאיכות, במשמעות של שרים גדולים וחשובים [אבן עזרא, חזקוני]. יש המשלבים בין שתי ההבנות ומסבירים כי כבוד אמיתי נמדד בשני מרכיבים, כמות גדולה של מלווים ומעמד אישי מכובד. לכן בלק דאג שהמשלחת תהיה גם מרובה באנשים וגם מורכבת מאנשים וְנִכְבָּדִים [אדרת אליהו].
למרות שדרוג המשלחת, השליחים החדשים עדיין חששו מכישלון ומבושה, שכן הם היו רק נכבדים מֵאֵלֶּה, כלומר חשובים יותר מהמשלחת הראשונה אך עדיין לא השרים הבכירים ביותר של מואב. מתוך חשש שבלעם יסרב גם להם וישיב אותם ריקם, הם בחרו להוסיף על דברי בלק מיוזמתם והבטיחו לבלעם הבטחות מופלגות של עושר וכבוד, בתנאי שיסכים להטיל קללה חמורה וקשה יותר מזו שהתבקשה בראשונה. הם אף טענו בפניו כי ראוי שיבצע את המשימה תחילה ורק לאחר מכן יקבל את שכרו, כפי שראוי לנהוג בכבודם של מלכים [אלשיך].