לאחר ההתגלות הלילית, מוסר הנביא למשלחת את הסירוב האלוהי. עם זאת, מילותיו המדודות חושפות תערובת מורכבת של ציות, גאווה ומניעים נסתרים, אשר מציתים תגובת שרשרת שתאריך את המשא ומתן הדיפלומטי.
הפנייה בבוקר היא אֶל שָׂרֵי בָלָק בלבד, ללא אזכור של זקני מדין שהתלוו אליהם בתחילת המסע. היעדרותם מוסברת בכמה דרכים: יש הסבורים כי זקני מדין, שהיו חכמים והכירו את ההיסטוריה של ניסי ה׳ לישראל, הבינו מיד שהמשימה אבודה ברגע שבלעם אמר שעליו להתייעץ עם ה׳. הם ידעו שה׳ תמיד עומד לצד ישראל, ולכן עזבו את המקום עוד באותו הלילה מבלי להמתין לתשובה [רש"י, מיני תרגומא]. גישה אחרת גורסת כי בלק ומואב היו יוזמי השליחות והעיקר בה, ולכן הכתוב מתמקד רק בהם ומשמיט את המדינים [אבן עזרא, חזקוני, רבנו בחיי]. דעה נוספת מציעה שזקני מדין שימשו כיועצים בכירים שרק ליוו את שרי מואב עד לארץ מדין, ומשם המשיכו שרי בלק לבדם אל עירו של בלעם [רמב"ן, הטור הארוך].
ההדגשה וַיָּקׇם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר מעוררת עניין. ייתכן שהמתין לבוקר משום שלא רצה לבשר להם בשורה רעה באמצע הלילה, או לחלופין, מיהר לשלחם מוקדם מתוך צרות עין, כדי שלא יצטרך לארח אותם לסעודת הבוקר [אור החיים]. מנגד, יש שרואים בהשכמה זו ביטוי לגסות רוחו, שכן מיהר להתפאר בפניהם שה׳ כה חס על כבודו עד שאינו מרשה לו ללכת עמם [העמק דבר].
בלעם מודיע להם כִּי מֵאֵן ה׳, כלומר שאין כעת רצון אלוהי שייצא לדרך [אוהב גר, נתינה לגר]. הוא משתמש במילה לְתִתִּי, שמשמעותה לאפשר לי [ביאור שטיינזלץ], או לחלופין טומנת בחובה רמז לכך שה׳ מסרב "לתת" ולהעניק את נוכחותו המכובדת לאנשים פחותי ערך כמותם [העמק דבר].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שבלעם נהג כאן בעורמה ובגאווה. הוא הסתיר במכוון את חציו השני והמהותי של הציווי האלוהי ("לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא"), ובחר לומר רק שה׳ אוסר עליו ללכת עִמָּכֶם. בחירת המילה "עמכם" נועדה לאותת שמניעת ההליכה אינה מוחלטת, אלא נובעת מפחיתות כבודם של השליחים, ושעם שרים גדולים ומכובדים יותר ה׳ כן יאפשר לו ללכת [רש"י, רבנו בחיי, שפתי חכמים, מזרחי, מלבי"ם, דברי דוד]. בלעם ניסח זאת כך משום שעדיין חפץ בלבו ללכת ולקלל את ישראל מתוך חמדת ממון, והוא קיווה שה׳ ישנה את רצונו בהמשך. בנוסף, הוא נמנע מלהודות בפני השרים שהוא כפוף לחלוטין לרצון האל ולכן תלה את הסירוב בכבודו האישי [רלב"ג, אדרת אליהו, אם למקרא, גור אריה]. הודעה חלקית ומטעה זו היא שגרמה לבלק לחשוב שבלעם בסך הכל דורש שכר גבוה יותר, מה שהוביל לשליחת המשלחת השנייה והמכובדת יותר [אור החיים].
מול גישה זו, ישנה דעה חולקת הסבורה שבלעם כלל לא התכוון לרמוז שהוא מעוניין בשרים נכבדים יותר, שכן הוא תפס את עצמו כעבד ה׳ שכל כבודו נובע מעצם הציות לאל. לפי פירוש זה, בלעם באמת התכוון שה׳ אינו חפץ שילך כלל. הוספת השרים במשלחת השנייה לא נבעה מרמז של בלעם, אלא אך ורק מחשדו האישי של בלק, שטעה בהבנת מניעיו וסבר בטעות שבלעם מנסה להרבות את שכרו [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור שטיינזלץ].