בבואו להציג את בקשתו של בלק מלך מואב בפני ה', בלעם אינו חוזר במדויק על דברי השליחים, אלא משנה את הניסוח באופן שחושף את מניעיו, את שנאתו העמוקה ואת האסטרטגיה שלו. בעוד שבלק דיבר על "עם" סתמי שיצא ממצרים, בלעם אומר הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם. יש המפרשים כי בלעם עשה זאת כדי להכיר במעמדם המפורסם כעם נבחר שניצל בנסים, ובכך ניסה להסתיר מה' את שנאתו כלפיהם [אור החיים, העמק דבר, מלבי"ם]. מנגד, יש הסבורים שבלעם הדגיש שהם עדיין בגדר "יוצא", כדי לרמז על פחיתותם כעם מרדן שטרם התנתק ממצרים ותדיר מבקש לשוב אליה [פני דוד]. בנוסף, בלעם משמיט את תיאורו של בלק כי העם "עצום הוא ממני", מתוך גאווה ושנאה שמנעו ממנו להזכיר את מעלתם [אדרת אליהו]. הוא מתאר כיצד העם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ, כלומר את מראה האדמה [ביאור שטיינזלץ], כדי להציג את גודלם כהצדקה לגיטימית לפחד של מואב [אור החיים].
השינוי הבולט ביותר בדברי בלעם הוא הבקשה קָבָה לִּי. בלק ביקש להשתמש במילה "ארה", אך בלעם בוחר במילה שמשמעותה קללה [ביאור שטיינזלץ], אך כזו שהיא קשה וחמורה הרבה יותר [רש"י, מזרחי]. שורש המילה קשור לפועל "לנקוב", ומעיד על קללה מפורשת המפרטת ומצביעה במדויק על חטאי המקולל כדי שתחול עליו [רש"י, שפתי חכמים, העמק דבר]. פירוש נוסף קושר את המילה למושג חלול, כלומר קללה שמטרתה לרוקן את האדם מכל תוכן ולהפוך אותו לצל חסר ממשות [רש"ר הירש].
הפרשנים מציעים מניעים שונים לבחירה במילה זו. הגישה המרכזית קובעת כי בלעם שנא את ישראל אף יותר מבלק, ושנאה זו של אומות העולם כלפי ישראל קיימת מאז ומעולם ואינה זקוקה לנימוק הגיוני [רש"י, ברכת אשר, גור אריה]. מתוך שנאתו, הוא נקט בטקטיקה ערמומית: הוא ביקש מה' את הקללה החמורה ביותר, מתוך מחשבה שאם ה' יסרב, הוא יוכל להתפשר ולבקש את הקללה הקלה יותר ("ארה"). אולם, ה' ידע את מחשבתו וסגר בפניו מיד את שתי האפשרויות [חתם סופר, משכיל לדוד]. גישה אחרת מציעה שבלעם ידע שקללה לא באמת תפגע בישראל, ולכן ביקש רק קללה פומבית ומפורשת שתרומם את המורל של צבא מואב ותסיר מליבם את הפחד [מלבי"ם]. לחלופין, יש הטוענים שדווקא באמצעות מילה זו ניסה בלעם לעדן את הבקשה כלפי ה', ולהציגה כקללה ממוקדת שנועדה רק לסייע למואב במלחמה ספציפית, ולא כקללה כללית [אור החיים].
לקראת סוף דבריו, בלעם ממשיך לשנות את המסר. במקום לומר "נכה בו" כפי שביקש בלק, הוא אומר לְהִלָּחֶם בּוֹ. שינוי זה נועד להסוות את הרצון להכות בישראל ולהציג את המערכה כמלחמת מגן לגיטימית על גבולות [אור החיים, העמק דבר], או שנבע מתוך גאוותו של בלעם שסבר שיוכל להילחם בהם גם ללא עזרת קסמים [אדרת אליהו].
לבסוף, בלק ביקש לגרש את ישראל "מן הארץ", אך בלעם אומר רק וְגֵרַשְׁתִּיו. הפרשנים מסכימים כי השמטת המילים "מן הארץ" מלמדת שבלעם שאף לגרש את ישראל מן העולם כולו ולהשמידם כליל. רצון זה משקף את איבתו העתיקה, שכן בלעם היה זה שיעץ לפרעה להשליך את ילדי ישראל ליאור [רש"י, שפתי כהן, גור אריה]. מול תפיסה זו, יש המפרשים שהשמטה זו נועדה שוב לרכך את דברי בלק באוזני ה', ולהציג מצג שווא לפיו בלק אינו מאויבי ישראל ורק רוצה להרחיקם מעליו, ולא להשמידם [אור החיים].