לאחר שהבין כי לא יוכל להתמודד עם בני ישראל בדרך צבאית רגילה, פונה בלק מלך מואב למאבק רוחני ושולח שליחים בהולים להזמין את בלעם לקלל את העם. הכתוב מפרט בדיוק רב את שמו, יחוסו ומקומו של בלעם, כדי להדגיש את הדחיפות של בלק למצוא את האיש הנכון ללא עיכובים [אור החיים].
הפרשנים מסבירים כי ה' העניק נבואה לגוי רשע כבלעם כדי למנוע טענה עתידית מאומות העולם, שאילו היו להם נביאים כמשה, גם הם היו חוזרים למוטב. אולם, בעוד שנביאי ישראל הדריכו את העם לקדושה, בלעם השתמש בכוחו כדי לייעץ לאומות להפקיר עצמן לפריצות [רש"י, צאינה וראינה]. שמו של בלעם עצמו רומז למהותו ההרסנית – איש שבא "לבלע עם", להשחית ולהכחיד [תורה תמימה, שפתי כהן]. דרכו הרוחנית של בלעם עברה תהפוכות: בתחילה היה פותר חלומות, לאחר מכן הפך לקוסם, ולבסוף זכה למדרגת נבואה [רבנו בחיי].
המקום שאליו נשלחים המלאכים הוא פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר. לצד ההבנה הפשוטה כי מדובר בשם של עיר השוכנת על נהר פרת [רשב"ם, ביאור שטיינזלץ], הפרשנים מוצאים במילה פְּתוֹרָה משמעויות נוספות. יש המסבירים כי המילה נגזרת מהשורש פ.ת.ר, המעיד על עיסוקו המקורי כפותר חלומות [רבנו בחיי]. גישה מרכזית נוספת קושרת את המילה לתרגום הארמי של המילה "שולחן" (פתורא). לפי פירוש זה, בלעם היה נחשב כ"שולחני" (חלפן כספים) רוחני, שכל מלכי העולם היו מריצים אליו את איגרותיהם ובקשותיהם כדי לזכות בעצתו ובקסמיו [רש"י, מזרחי, גור אריה].
באשר לביטוי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ, קיימת מחלוקת למי הכוונה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לארצו של בלעם, ארם, שהייתה ידועה כארץ המלאה בקוסמים ובמכשפים [רמב"ן, אבן עזרא, העמק דבר]. לעומת זאת, פרשנים אחרים טוענים כי זוהי למעשה ארץ מולדתו של בלק. לפי גישה זו, בלק הכיר את בלעם משום שבעבר התנבא עליו שבעתיד יזכה למלוך [רש"י, רשב"ם, מלבי"ם].
מטרת השליחות מנוסחת במילים לִקְרֹא לוֹ. התוספת של המילה לוֹ מדגישה כי ההזמנה נועדה בראש ובראשונה להנאתו ולטובתו האישית של בלעם, שכן בלק פסק לו ממון רב בתמורה לשירותיו [רש"י, אור החיים].
בפנייתו אל בלעם, בלק אומר: הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם. נשאלת השאלה, מדוע בלק צריך לעדכן את בלעם במידע שהיה ידוע לכל העולם? הפרשנים מסבירים כי מסתתרת כאן עקיצה אישית. בלעם היה אחד מיועציו של פרעה, והוא זה שיעץ לשעבד את ישראל והפעיל כשפים כדי למנוע את בריחתם. כעת בלק אומר לו: הנה, בניגוד לכל הבטחותיך וכשפיך, העם הצליח לצאת ממצרים [אור החיים, נחל קדומים]. בנוסף, בלק מקפיד לקרוא להם רק "עם" ולא "העם", כדי להקטין מחשיבותם ולהציגם כאספסוף של עבדים מורדים [העמק דבר, אלשיך]. הוא גם רומז בכך שמאחר שרק כעת יצאו, מחשבתם עדיין קשורה לטומאת מצרים, מה שהופך אותם לפגיעים לקללה [כלי יקר].
בלק ממשיך ומתאר את עוצמת האיום: הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ. כפשוטו, מדובר בתיאור ציורי של ריבויים העצום, עד שנדמה שהם מכסים את פני האדמה כולה [רלב"ג, הכתב והקבלה]. אולם, ברובד עמוק יותר, "עין הארץ" רומזת למלכים העוצמתיים סיחון ועוג, שהיו נחשבים לשומרים ולעיניים של האזור כולו, ובני ישראל הצליחו להביס אותם [רש"י, כלי יקר]. פירוש נוסף מציע כי בני ישראל היו מוקפים בענני כבוד שהסתירו אותם, כך שהם "כיסו את עיניהם" של יושבי הארץ מלהביט בהם, בשעה שהם עצמם יכלו לראות את כולם [שפתי כהן].
את תיאור הסכנה חותם בלק במילים וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי. בלק מדגיש שהעם אינו רק עובר אורח, אלא מתיישב ישיבת קבע ממש מולו, מתוך מטרה להילחם בו [אור החיים, אלשיך]. הפרשנים מציינים כי המילה מִמֻּלִי נכתבה בכתיב חסר (ללא האות ו' אחרי המ"ם), כדי לרמוז על שורש המילה הקשור לכריתה והשמדה. בלק מבטא בכך את פחדו העמוק שבני ישראל קרובים להכרית ולחסל אותו לחלוטין [רש"י, שפתי חכמים, אדרת אליהו].