פסוק זה מתאר את קבלת הפנים שערך בלק מלך מואב לבלעם ולפמלייתו עם הגעתם, באמצעות זביחת בהמות ושליחתן אליהם כצידה.
הפרשנים נחלקו באשר לטיבה של קבלת פנים זו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המילים בקר וצאן מעידות על כמות מועטת וזעומה של בשר – פר אחד וכבש אחד בלבד. מסקנה זו נובעת מכך שבדרך כלל המקרא משתמש בביטוי ההפוך "צאן ובקר" או מוסיף את המילה "לרוב", והיעדרותה כאן, יחד עם שינוי הסדר, מצביעה על צרות עינו של בלק [מלבי"ם, משכיל לדוד, ברכת אשר, גור אריה, ריב"א]. התנהגות זו ממחישה את טבעם של הרשעים, המבטיחים הרים וגבעות אך מקיימים מעט; בלק הבטיח לבלעם כבוד ויקר, אך בפועל שלח לו מנחה דלה [שפתי חכמים, מזרחי, שפתי כהן]. לעומת גישה זו, ישנה דעת מיעוט הסוברת כי בלעם ומלוויו דווקא קיבלו מתנות מזון גדולות ושופעות [ביאור שטיינזלץ].
באשר למילה וַיְשַׁלַּח, פרשנים מציינים כי משמעותה היא מתנה או מנחת כבוד שנועדה להשביע את גאוותו של בלעם [שד"ל, נתינה לגר, ספורנו]. עם זאת, עצם השליחה נתפסת בעיני פרשנים אחרים כפחיתות כבוד וכהוכחה לזלזול. בלק לא ערך משתה ולא הזמין את בלעם לסעוד עמו על שולחנו את הסעודה הראשונה, אלא רק שיגר אליו את המזון, ייתכן משום שלא היה מרוצה מדבריו הקודמים של בלעם [רש"ר הירש, אור החיים].
צרות העין של בלק באה לידי ביטוי בדרכים נוספות. יש המפרשים כי בלק לא שלח בהמות חיות, אלא זבח אותן קודם, לקח את החלקים שרצה לעצמו, ורק את השאריות שלח לבלעם. בנוסף, הוא שלח בכוונה תחילה את בשר הבקר הגס לפני בשר הצאן הקל והאיכותי, כדי שבלעם ישבע מהר ובזול [שפתי כהן]. מעבר לעניין הכספי, מטרת הסעודה הייתה הסתה; בלק הבין שהדרך היעילה ביותר לפתות את בלעם לעבור על ציוויו של ה' היא באמצעות פיתוי של אכילה ושתייה [העמק דבר].
הכתוב מדגיש שהמנחה נשלחה וְלַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ. אזכור זה מוסבר בכך שבלק הכין מנות מדויקות רק לבלעם ולשרים המוכרים לו, ללא כל תוספת עבור משרתיהם או עבור אורחים מזדמנים. יתרה מכך, בלק ידע שבלעם הוא אדם חמדן ורע עין שעלול לשמור את כל הבשר לעצמו, ולכן הדגיש במפורש שהמשלוח מיועד גם לשרים כדי לאלץ אותו לחלוק עמם [אור החיים].
מבחינה רוחנית, זביחה זו הייתה למעשה הקרבת קורבנות תודה לאלוהיו של בלק על בואם של האורחים [קונטרס חיבה יתירה]. ברם, בלק הקדים את כבודו של בלעם ושלח לו את הבשר עוד בטרם הקריב על המזבח לאלוהיו, סדר פעולות שעורר את כעסו של ה' [אדרת אליהו].
קבלת פנים קמצנית ומעליבה זו לא עברה בשתיקה. בלעם חרק שיניו מזעם על המנה הזעומה שקיבל לאחר כל ההבטחות הגדולות, ותכנן להטיל קללה בנכסיו של בלק. תסכול זה הוא שהוביל את בלעם לדרוש מבלק מיד למחרת בבוקר לבנות שבעה מזבחות ולהקריב שבעה פרים ושבעה אילים, כפיצוי על כבודו הרמוס וכניסיון לתקן את סדר ההקרבה הפגום של בלק מול ה' [אור החיים, שפתי כהן, אדרת אליהו].