בשיאו של המסע, העימות בין נביא האומות לכוח העליון מגיע לנקודת הכרעה. לאחר שתי אזהרות קודמות, הדרך נחסמת לחלוטין, והמתח מתפרץ בפעולה דרמטית של הבהמה ובתגובה אלימה של רוכבה.
כאשר הדרך צרה מלהכיל, מתרחשת הפעולה וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם. מבחינה מעשית, בלעם זועם משום שהוא כבר חבול ברגלו מהלחיצה אל הקיר בפעם הקודמת, וכעת, כשהוא חסר אונים, הבהמה קורסת תחתיו [חזקוני]. אולם, מעבר לאירוע הפיזי, טמון כאן מסר עמוק. הכתוב מדגיש שהיא רבצה "תחת בלעם" ולא "תחתיו", כדי לרמז על מהותו ושמו של הנביא שביקש לבלע ולהשמיד את ישראל, וכדי לאותת לו שעליו לשוב ממחשבתו הרעה [שפתי כהן].
הפרשנים מציעים רובד נוסף לשלוש העצירות של האתון. מבחינה סמלית, המלאך חסם את בלעם בשלושה מקומות כדי להעלים מעיניו את נקודות התורפה והחטאים העתידיים של ישראל, כגון חורבן הבית הראשון והשני, וגזירת ההשמדה של המן. חסימה זו נועדה למנוע מבלעם לראות את הקלקולים הללו ולמצוא בהם שעת כושר שבה יוכל להטיל את קללתו [שפתי כהן]. בראייה פנימית יותר, המלאך חסם את דרכו בשלושה ממדים רוחניים שונים, כנגד שלושה עולמות [אדרת אליהו]. למרבה האירוניה, בלעם, שמתיימר להיות מומחה בקריאת סימנים וניחושים, עיוור לחלוטין לאות האזהרה הברור של בהמתו שנעצרת שלוש פעמים. יהירותו ולהיטותו להשלים את משימתו משבשות את דעתו ומונעות ממנו להבין את הרמז [רש"ר הירש].
תגובתו של בלעם היא אלימה: וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. הפרשנים מסכימים כי ישנה משמעות לכך שרק בפעם השלישית מוזכר הכלי שבו הכה אותה. בשתי הפעמים הקודמות, בלעם השתמש ככל הנראה בשוט רכיבה קל או במושכות רק כדי לכוון אותה חזרה אל הדרך, אך כעת, מתוך זעם ועונש על עקשנותה, הוא מכה אותה במקל נוקשה [רש"ר הירש, חזקוני, ברכת אשר], וייתכן שאף הנחית עליה מכות קשות במיוחד [ביאור שטיינזלץ]. אזכור המילה בַּמַּקֵּל בה' הידיעה, ולא "במקלו", מרמז גם על דינים קשים שניסה בלעם לעורר באמצעות חכמתו האפלה כדי לפגוע בישראל [אדרת אליהו].
אף על פי שזעמו בער בו, בלעם הסתפק בהכאה פיזית ולא קילל את האתון. זאת משום ששמר את כוח קללתו לישראל, ואין אפשרות להטיל שתי קללות באותו היום, או משום שטרם הגיע הרגע המדויק של הזעם האלוהי שבו קללותיו פועלות [קיצור בעל הטורים].
למעשה, לבלעם לא היה כוח עצמאי לקלל בדיבורו בלבד, אלא רק חכמה לזהות את רגע הכעס של ה'. מכיוון שבאותם ימים ה' לא כעס על ישראל, ממילא לא היה לקללתו כוח. הסיבה שה' התערב וחסם אותו לחלוטין מלקלל או לברך, היא כדי למנוע טעות היסטורית ותיאולוגית בעתיד. אילו היה מקלל, אומות העולם ואף פושעי ישראל היו תולים את הצרות והחורבנות העתידיים בקללתו של בלעם, ולא בעוונותיהם של ישראל. באותה מידה, ה' מנע ממנו לברך, כדי שבעיתות שלום ושלווה לא יאמרו שההצלחה באה בזכות ברכת בלעם, אלא יבינו שהיא שכר ישיר על שמירת התורה והמצוות [שפתי כהן].