במדבר, פרק כ״ב, פסוק מ״א

ההכנות לקראת קללת עם ישראל עוברות משלב התכנון אל הפעולה המעשית, כאשר בלק מלך מואב ממקם את בלעם בנקודת תצפית אסטרטגית ורוחנית. הפעולה מתחילה בזמן מוגדר, וַיְהִי בַבֹּקֶר, בחירה שאינה מקרית. המילה "ויהי" מרמזת על צער וקושי; מכיוון שבלעם היה חיגר בשתי רגליו, ההליכה והטיפוס בבוקר היו קשים עבורו, ובלק נאלץ לשדל אותו בדברים ולתמוך בו פיזית [אור החיים]. מעבר לכך, שעות הבוקר המוקדמות נחשבות לזמן שבו מתעורר כעסו של ה' בעולם, במיוחד כאשר עובדי האלילים משתחווים לשמש, ובלעם ביקש לנצל רגע קצר זה של זעם אלוהי כדי להטיל את קללתו [מלבי"ם, העמק דבר, אור החיים]. בנוסף, הבוקר הוא זמן ציוץ הציפורים, עובדה בעלת משמעות שכן כשפיו של בלק נעשו באמצעות שימוש בציפור [אור החיים].

לצורך המשימה, וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל. מקום זה היה פסגה גבוהה ומישורית [אבן עזרא, חזקוני], אך בעיקר אתר פולחן המוקדש לעבודה זרה [רש"י, נתינה לגר, The Torah]. הבחירה באתר טומאה זה נועדה לעורר קטרוג על ישראל, תוך חיפוש פגם בשורש האומה – אבותיהם שעבדו עבודה זרה בעבר [כלי יקר].

ממקום גבוה זה, וַיַּרְא מִשָּׁם את מחנה ישראל. הראייה הפיזית היא תנאי הכרחי לפעולתו של בלעם. רוב הפרשנים מסבירים כי כוחות הנפש והטלת "עין הרע" דורשים מיקוד חזותי כדי שהקללה תחול ותדבק ביעד [רמב"ן, ספורנו, רבינו בחיי]. מנגד, יש הסבורים כי הראייה לא נועדה להזיק פיזית מרחוק, אלא לאפשר לבלעם לבודד את מחשבתו ולהתרכז בעם כדי לזכות בנבואה או בקסם על גורלם [רלב"ג]. אף על פי שישראל היו נסתרים בענני הכבוד, כוח הכישוף של בלק ובלעם הצליח לבקוע את העננים ולגלות את המחנה לעיניהם [אור החיים].

באשר למה שראו עיניו, הכתוב מציין שראה את קְצֵה הָעָם. קיימת מחלוקת בין הפרשנים לגבי היקף הראייה. קבוצת פרשנים אחת מסבירה כי בלעם ראה את המחנה כולו, מקצה אל קצה [פענח רזא, דעת זקנים, בכור שור]. לעומתם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שבלעם לא יכול היה לראות את כל המחנה העצום, שהשתרע על פני מרחבים גדולים וחנה לארבע רוחות השמיים, אלא ראה רק חלק ממנו [רמב"ן, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. בלק קיווה שמתוך צפייה בקצוות המחנה, היכן שחנו ה"ערב רב" (אלו שהצטרפו לישראל במצרים) והגורמים החלשים יותר, יתגלה פגם רוחני או נקודת תורפה שדרכה תוכל הקללה לחדור [רמב"ן, שפתי כהן, כלי יקר]. המילה "קצה" גם רומזת לכוונתו הנסתרת של בלעם – לקצץ ולהשחית את העם [שפתי כהן].

לבסוף, עולה השאלה כיצד קיווה בלעם להספיק לקלל עם שלם באותו שבריר שנייה של כעס אלוהי בבוקר. התשובה היא שבלעם לא היה זקוק לזמן רב להשלמת המשפטים; די היה בכך שיתחיל את קללתו באותו רגע מדויק של זעם, ומתוך אותה התחלה הקללה כולה הייתה נמשכת ופועלת [פענח רזא, הדר זקנים].