מסע משותף של מלך וקוסם אל עבר יעד מחושב מראש, חושף הן את מערכת היחסים המתוחה ביניהם והן את האסטרטגיה הפוליטית והפסיכולוגית של מואב. הליכתם יחד אינה רק מעבר טכני ממקום למקום, אלא ניסיון לעצב את תודעתו של בלעם לקראת משימתו.
התיאור וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם בָּלָק מרמז על פחיתות כבוד כלפי בלעם. התורה אינה כותבת "וילכו בלק ובלעם" יחדיו, משום שבלק, לאחר ששמע מבלעם כי כוחו מוגבל ואינו יכול לפעול באופן עצמאי, פנה והלך לפניו, בעוד בלעם רק נטפל אליו ונגרר מאחוריו [אור החיים]. מסע זה החל בעיר שנמצאת בקצה גבול מואב [העמק דבר].
יעדם של השניים הוא קִרְיַת חֻצוֹת. הגישה המרכזית בקרב חלק מהפרשנים היא שמדובר בשם של מדינה או מקום מרכזי ופומבי [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], אשר שימש כעיר המלוכה ומקום כבודו של בלק [העמק דבר]. מבחינה לשונית ותכנונית, משמעות השם נגזרת מהמילה חוצות. ייתכן שזו הייתה עיר מבוצרת ומרכזית שדרכים ראשיות יצאו ממנה לכל הכיוונים [רש"ר הירש], או עיר מסחר שוקקת שבה כל רחוב שימש כיום שוק מיוחד עבור בני כפר אחר מהסביבה [נחל קדומים].
הפרשנים מציעים מספר מניעים לבחירתו של בלק דווקא במקום זה. הגישה המרכזית היא שבלק ביקש להפעיל מניפולציה רגשית על בלעם. הוא הציג בפניו עיר שוקקת חיים, מלאה בשווקים, מסחר, אנשים וטף, והראה לו את מואב בשיא פריחתה הלאומית. מטרתו הייתה לעורר את רחמיו של בלעם על בני עמו, כאומר: ראה את ההמונים הללו ורחם עליהם, כדי שלא ייעקרו וייהרגו על ידי ישראל [רש"י, רש"ר הירש, שפתי כהן].
מנגד, יש המזהים במהלך של בלק מניע גיאופוליטי. המילה חֻצוֹת נכתבת בפסוק חסר אות ו', מה שמאפשר לקרוא אותה כמילה חצות, מלשון חצי. לפי פירוש זה, בלק הביא את בלעם אל המקום שבו נחצתה מלכות מואב לשניים בעבר על ידי סיחון מלך האמורי. בלק ביקש לקבול בפני בלעם על כך שישראל כבשו שטחים אלו שלא כדין, שכן לטענתו הם שייכים במקור למואב והתורה אסרה על ישראל להצר להם [שפתי כהן].
ברובד הרוחני, המסע אל קִרְיַת חֻצוֹת מסמל התרחקות מן הקדושה. המילה חוצות מייצגת את החוץ ואת כוחות הטומאה, בניגוד לארץ ישראל המייצגת את הפנים. בעוד עם ישראל עומד בקרבת הארץ המובטחת, בלק ובלעם פונים אל החוץ, אל כוחות האופל, בניסיון לשאוב משם כוח כדי לגרש את ישראל [אדרת אליהו].