תגובתו של בלעם לנס חושפת את עיוורונו הרוחני, שכן במקום להבין שה' חוסם את דרכו, הוא מתווכח עם בהמתו בטבעיות. הוא מאשים אותה כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי, בטענה שביזתה אותו או פעלה נגדו, ומצהיר: לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ. דרישתו לנשק גשמי מהווה גנאי לאדם המתיימר להשמיד אומה בכוח פיו, וממחישה שאין לו יכולת עצמאית ללא רצון ה'. הוא נמנע מלקלל אותה כדי לא לבזבז את כוחו או משום שלא הייתה זו שעת כעס, ויש המפרשים שכוונתו הייתה שהיה הורג אותה בחרב עוד לפני שדיברה. השפלה זו התרחשה בין אם שרי מואב צפו בה לאורך הדרך, ובין אם הנס נגלה לבלעם לבדו.
במדבר, פרק כ״ב, פסוק כ״ט
פרשת בלק
וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ לָֽאָת֔וֹן כִּ֥י הִתְעַלַּ֖לְתְּ בִּ֑י ל֤וּ יֶשׁ־חֶ֙רֶב֙ בְּיָדִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה הֲרַגְתִּֽיךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.