בעימות פומבי מול שרי מואב, האתון מוכיחה את בלעם על עיוורונו למול אות מאת ה'. היא מזכירה לו אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כלומר מיום שהחל לרכוב לראשונה בחייו, ובכך סותרת את שקריו כי היא נועדה למשאות בלבד ושהוא רוכב עליה רק באקראי. לאחר מכן היא שואלת הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי, כלומר האם הייתי רגילה להתנהג אליך כך אי פעם, ומציגה טיעון הגיוני לפיו התנהגותה החריגה מעידה שדרכו לא תצלח ולא מדובר בעקשנות סתמית. למרות שבלעם המושפל נאלץ להודות באמת ולענות לֹא, הוא מסרב להרפות ממחשבתו הרעה וממשיך בדרכו העיקשת.
במדבר, פרק כ״ב, פסוק ל׳
פרשת בלק
וַתֹּ֨אמֶר הָאָת֜וֹן אֶל־בִּלְעָ֗ם הֲלוֹא֩ אָנֹכִ֨י אֲתֹֽנְךָ֜ אֲשֶׁר־רָכַ֣בְתָּ עָלַ֗י מֵעֽוֹדְךָ֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַֽהַסְכֵּ֣ן הִסְכַּ֔נְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לְךָ֖ כֹּ֑ה וַיֹּ֖אמֶר לֹֽא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.