במדבר, פרק כ״ב, פסוק ל״א

ה' פוקח את עיניו של בלעם ומסיר את העיוורון שנבע משנאתו לישראל, פעולה המעידה כי בניגוד לנביא אמת, הוא היה קוסם שזכה להתגלות באופן זמני בלבד. כאשר וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם, הוא ניצב לפתע מול המלאך ומבין את אפסות כוחו. מראה המלאך כאשר וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ מהווה איום מיידי, וכן רמז לעתידו של בלעם שייהרג בחרב. בתגובה לסכנה וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו, כלומר הוא כורע ומשתחווה לפני המלאך. בלעם אינו נמלט על נפשו משום שה' העניק לו כוח להתמודד עם כישלונו, או משום שהיה כה טרוד ברצונו לקלל עד שהגיב לפלא כשיכור, ומיהר להיכנע כדי למנוע מהמלאך לפגוע בו.