קרה לכם פעם שהייתם כל כך עקשנים ונעולים על משהו, עד שממש לא שמתם לב למה שקורה ממש מולכם?
זה בדיוק מה שקרה לבלעם. הוא היה כל כך מלא בכעס וברצון לפגוע בעם ישראל, עד שהשנאה הזו פשוט עיוורה אותו. אפילו האתון הפשוטה שלו הצליחה לראות את מה שהוא, עם כל החוכמה שלו, לא ראה. פתאום, קורה נס והמילים וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם מתארות איך ה' פוקח לו את העיניים ומסיר את העיוורון שלו. למה בעצם ה' היה צריך לפקוח לו את העיניים? כי בלעם לא היה נביא אמיתי, אלא רק קוסם. נביאי אמת של ה' לא צריכים שיפקחו להם את העיניים כדי לראות מראות רוחניים. ה' נתן לו את הכוח המיוחד הזה רק באופן זמני, לכבוד ולטובת עם ישראל.
כשהעיניים של בלעם נפקחות, הוא רואה את המלאך עומד מולו כשהמילים וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ מלמדות אותנו שהמלאך החזיק חרב מוכנה ביד. המראה הזה גורם לבלעם להבין פתאום כמה הוא קטן וחלש לעומת הכוח של המלאך. מיד אחר כך, וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו, כלומר בלעם כורע ומשתחווה על פניו לפני המלאך.
אפשר לשאול, איך בלעם לא ברח מיד מרוב פחד כשראה מלאך או כששמע את האתון שלו מדברת? התשובה היא שבלעם היה כל כך שקוע וטרוד ברצון שלו להרע, שהוא התנהג כמו אדם מבולבל ולא באמת קלט את גודל הפלא שקורה סביבו. למרות זאת, הוא היה מספיק ערמומי כדי למהר ולהגיד "חטאתי", כי הוא ידע שברגע שאדם מודה על החטא שלו מול ה', המלאך עוצר ולא פוגע בו.