במדבר, פרק כ״ב, פסוק כ״ח

וַיִּפְתַּח יְהֹוָה אֶת־פִּי הָאָתוֹן חסרת השכל כדי להוכיח את בלעם שעיוור למציאות הרוחנית, ולהראות לו שיכולת הדיבור נמצאת בשליטה אלוהית בלעדית. נס זה נועד להשפיל את הנביא ולהבהיר לו שכשם שה' מדובב בהמה אילמת, כך הוא ישלוט במוצא פיו, ובלעם ישמש רק כלי שרת לכבודם של ישראל. עם זאת, האתון מורשית לומר מילים ספורות בלבד כדי לא לבזות לחלוטין את מי שמתיימר להשמיד אומה בכוח דיבורו אך זקוק לחרב נגד בהמתו. כאשר היא מוכיחה אותו וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה־עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים, הכוונה המילולית הפשוטה היא שהוכתה שלוש פעמים. אולם מילים אלו נועדו גם לרמוז לבלעם ולבלום אותו, מתוך תהייה כיצד יוכל לעקור אומה המוגנת בזכות שלושת האבות, או בזכות חגיגת שלוש הרגלים המכפרת על חטאיה ומסמלת את קיומה הנצחי.