במדבר, פרק כ״ב, פסוק כ׳

ה' מתיר לבלעם לצאת לדרך בעקבות נטיית לבו הרע, או כדי להוכיח לאומות העולם שאין לו כוח עצמאי לקלל. ה' אומר לו כי אִם לִקְרֹא לְךָ, כלומר אם מטרת הליכתו היא להנאתו ולקבלת שכר או לשם התייעצות, הוא רשאי לצאת. ההוראה קוּם לֵךְ אִתָּם מתירה לו הצטרפות פיזית בלבד למסע, אך דורשת שלא יהפוך לשותף אידיאולוגי לכוונתם הרעה של השליחים. עם זאת, ה' מציב תנאי מוחלט: וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה, המבהיר שתוצאת המסע אינה נתונה בידי בלעם והוא ייאלץ לומר את דבר ה' בעל כורחו. הדרישה שאת הדבר תַעֲשֶׂה ולא רק תדבר, מלמדת שבלעם יידרש לברך את ישראל בלב שלם ולא רק מהשפה ולחוץ.