במדבר, פרק כ״ב, פסוק ל״ח

בלעם מנפץ את ציפיותיו של בלק ומצהיר מיד על חוסר אונים מוחלט. באומרו הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה הוא מבהיר שנוכחותו הפיזית אומנם הכרחית, אך עיכובו נבע מדרישה לכבוד שמים ולא משיקולי ממון, וממילא הגעתו המוקדמת לא הייתה משנה דבר. הוא מוסיף ושואל רטורית הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה, כדי להדגיש שניטלה ממנו הבחירה החופשית, ולכן למרות רצונו הפנימי לקלל, אין משמעות להבטחות העושר של המלך. בלעם מציב תנאי שלפיו רק הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר, שכן הוא משמש ככלי בלבד העלול אף לברך בעל כורחו. עם זאת, השימוש בשם אלוהים חושף את תקוותו שעוד יצליח לעורר על ישראל את מידת הדין ולמצוא בהם פגם.