במדבר, פרק כ״ב, פסוק ל״ג

המלאך מוכיח את בלעם על עיוורונו ומבהיר כי כאשר וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן, היא ניסתה להסב את תשומת לבו לסכנה, וסטייתה ביטאה הן הכנעה לְפָנַי והן אימה ופחד מוות מִפָּנַי. המלאך מדגיש כי אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי, כלומר אילולא סטתה, או לו בלעם היה עוצר לחשוב שמא ה' חוסם את דרכה, גורלו היה נחרץ. הוא מזהיר כִּי עַתָּה גַּם־אֹתְכָה הָרַגְתִּי, כלומר לא רק שהיה מעכב אותו אלא הורג אותו מיד על מרידתו, ואולי אף פוגע במלוויו. לעומת זאת, לגבי האתון נאמר וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי משום שפעלה כראוי ושרדה את ההתגלות המפחידה, אף שיש המסבירים שהיא הומתה מיד לאחר מכן כדי לשמור על כבוד אדונה ולמנוע את הפיכתה לאליל.