הופעת בני ישראל על גבול מואב עוררה במואבים חרדה קיומית, ועל כן וַיָּגָר מוֹאָב, כלומר הם נתקפו אימה ואף נאספו לעריהם המבוצרות מחשש לביזה ולכיבוש. פחדם התעצם כִּי רַב־הוּא, בשל ריבויים ועוצמתם של ישראל, ואף על פי שמואב עצמו היה עם גדול הוא עמד חסר אונים. בתחילה חששו המואבים מִפְּנֵי הָעָם, מההמון הפשוט שעלול להשחית את יבולם, אך לבסוף וַיָּקָץ מוֹאָב, והם קצו בחייהם מרוב ייאוש מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. תחושת סוף זו נבעה מההכרה במעלתם הרוחנית של ישראל המונהגים בהשגחת ה', מציאות שגרמה למואב להבין שכוחם הגשמי חסר משמעות.
במדבר, פרק כ״ב, פסוק ג׳
פרשת בלק
וַיָּ֨גׇר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב־ה֑וּא וַיָּ֣קׇץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.