הפער בין החוזה העיוור לבהמתו מגיע לשיא כאשר וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת־מַלְאַךְ ה', בעוד רוכבה נותר אטום לחלוטין למתרחש. האתון, הלכודה בין החיזיון שמלפנים לאדונה המכה מאחור, מנסה לעקוף את המלאך ודוחקת את עצמה אל גדר הדרך, ולכן וַתִּלָּחֵץ אֶל־הַקִּיר. כתוצאה מהיצמדותה היא עוברת לפעולה אקטיבית ומועכת את רגלו הבולטת של רוכבה, כך שוַתִּלְחַץ אֶת־רֶגֶל בִּלְעָם אֶל־הַקִּיר וגורמת לו לנכות. פגיעה זו נועדה לעצור את פסיעותיו האכזריות, ומהווה עונש מאבני הברית העתיקה שהפר בצאתו לקלל את ישראל. בלעם, שתופס את התנהגותה כחסרת היגיון, בוחר להמשיך ברצף המכות שהחל קודם לכן, ועל כן וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ בחוזקה כדי להחזירה אל מרכז הדרך.
במדבר, פרק כ״ב, פסוק כ״ה
פרשת בלק
וַתֵּ֨רֶא הָאָת֜וֹן אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֗ה וַתִּלָּחֵץ֙ אֶל־הַקִּ֔יר וַתִּלְחַ֛ץ אֶת־רֶ֥גֶל בִּלְעָ֖ם אֶל־הַקִּ֑יר וַיֹּ֖סֶף לְהַכֹּתָֽהּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.