תארו לעצמכם שאתם מנסים לעבור בשביל ממש צר ופתאום משהו חוסם לכם את הדרך. זה בדיוק מה שקרה לאתון של בלעם. בפעם השנייה שהיא פגשה את מלאך ה׳ היא מצאה את עצמה במקום כל כך צר שהיא נאלצה לנסות לעקוף אותו. לכן נאמר וַתִּלָּחֵץ, כלומר היא נדחקה ולחצה את עצמה אל הגדר שבצד השביל כדי לפנות מקום למלאך. אבל בגלל שהמקום היה צפוף קרה משהו נוסף, וַתִּלְחַץ, היא לחצה את הרגל של בלעם שבלטה החוצה ישר אל הקִיר. בלעם קיבל מכה כואבת ברגל, אבל הוא עדיין לא ראה את המלאך שעמד מולם. הוא חשב שהאתון סתם משתוללת ומתנהגת בצורה מוזרה. בגלל זה וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ, הוא המשיך להכות אותה חזק ממש כמו שעשה קודם לכן בשדה הפתוח, כדי לגרום לה לעמוד ישר ולהמשיך בדרך.
במדבר, פרק כ״ב, פסוק כ״ה
פרשת בלק
וַתֵּ֨רֶא הָאָת֜וֹן אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֗ה וַתִּלָּחֵץ֙ אֶל־הַקִּ֔יר וַתִּלְחַ֛ץ אֶת־רֶ֥גֶל בִּלְעָ֖ם אֶל־הַקִּ֑יר וַיֹּ֖סֶף לְהַכֹּתָֽהּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.