במדבר, פרק כ״ב, פסוק ל״ז

בלק מוכיח את בלעם על עיכובו, ובאומרו הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לִקְרֹא לָךְ הוא מבטא תרעומת על הצורך במשלחות חוזרות ומדגיש את דחיפות ההזמנה. כשהוא שואל לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי, במשמעות של "מדוע לא באת", בלק תוהה מדוע התמקד בלעם במעמד השליחים במקום להיענות לקריאתו הישירה של המלך. בעוד שבלעם סירב תחילה להגיע כיוון שדרש משלחת נכבדה שתהלום את מעמדו כשליח ה', תמיהתו של בלק מתמקדת בכבוד אישי, והוא נעלב מכך שבלעם פקפק ביכולתו להעניק לו גמול ראוי כשאמר לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ. אולם, בעצם השימוש במילה הַאֻמְנָם, המורה על אמת מוחלטת, פיו של בלק הכשילו והוא התנבא מבלי דעת שבסופו של דבר הוא אכן לא יעניק לבלעם מאומה וישלח אותו לדרכו בידיים ריקות.