בלעם מבקש מהמשלחת המכובדת להמתין בתקווה לשנות את ההחלטה האלוהית, ופונה אליהם בחשש שְׁב֨וּ נָ֥א כדי שלא יעזבו מיד. הוא רומז להם להתפזר וללון בָזֶ֛ה, כלומר במקומות לינה בתוך העיר, מתוך מניע כלכלי וחשש שיצטרך לממן את שהותם היקרה. את ההמתנה הוא קובע לזמן הַלָּ֑יְלָה, שכן זהו הזמן הראוי ביותר להשגת חזון נבואי. הוא מבקש לברר מַה־יֹּסֵ֥ף ה' לדבר עמו, בין אם משום שחשב שהאיסור הקודם נבע ממעמדם הנחות של השליחים הראשונים, ובין אם מתוך עקשנות ותקווה לפתות את ה' לשנות את דעתו. מבלי לדעת, בלעם מנבא את כישלונו הכפול: במילים גַּם־אַתֶּ֖ם הוא מבשר שגם הם יחזרו בידיים ריקות, ובמילה יֹּסֵ֥ף הוא חוזה שעתידות להתווסף לישראל ברכות רבות על ידו.
במדבר, פרק כ״ב, פסוק י״ט
פרשת בלק
וְעַתָּ֗ה שְׁב֨וּ נָ֥א בָזֶ֛ה גַּם־אַתֶּ֖ם הַלָּ֑יְלָה וְאֵ֣דְעָ֔ה מַה־יֹּסֵ֥ף יְהֹוָ֖ה דַּבֵּ֥ר עִמִּֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.