במדבר, פרק כ״ב, פסוק י״ח

תשובתו של בלעם למשלחת השנייה חושפת את גאוותו וחמדנותו מבעד להצהרת כפיפותו המוחלטת לה'. הוא פונה אֶל עַבְדֵי בָלָק ומכנה את השרים הנכבדים בשם זה מתוך התנשאות, אך גם כדי ליצור השוואה ולומר שכשם שהם כפופים למלכם, כך הוא אינו יכול להמרות את פי מלך מלכי המלכים. הצהרתו אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב מסגירה כי הממון הוא הערך העליון בעיניו, ומשמשת כרמז ערמומי לכך שניצחון ודאי שווה את כל הונו של המלך. באומרו לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹהָי הוא מודה בעל כורחו בחוסר יכולתו המוחלט לבטל את הברכות שניתנו לישראל, תוך יומרה לקרבה ושותפות עם ההשגחה העליונה. לבסוף הוא מבהיר כי אינו יכול לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה, בין אם מדובר במידת הטרחה והמאמץ הפיזי, ובין אם מדובר בעוצמת הקללה שרצה להטיל על העם.