במדבר, פרק כ״ב, פסוק כ״ב

וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים על בלעם משום שאף שקיבל רשות לצאת לדרך, כִּי הוֹלֵךְ הוּא מתוך תאווה ושנאה במטרה ברורה לקלל את ישראל, תוך הסתרת התנאי האלוהי משרי מואב. בתגובה לכך, וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ, כלומר כמכשול וכגורם מעכב, אך למעשה זהו מלאך של רחמים שנועד לעצור אותו מלחטוא ולהצילו. וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ מתוך גאווה ולהיטות להשלים את המשימה, במצב שבו דווקא הבהמה הפשוטה רואה את ההשגחה האלוהית, בעוד האדם מתגלה כעיוור לה. בלעם יצא כשוּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ, כפי שמקובל לאדם חשוב היוצא לדרך, והימצאותם יצרה חבורה של שלושה שהגנה עליו מפגיעה פיזית של המלאך.