במדבר, פרק כ״ב, פסוק ל״ו

כאשר שליחי השרים בישרו למלך על הגעת הנביא, וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם, ובתגובה וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ כדי להעניק לאדם היהיר את הכבוד והעושר שחיפש, אף שיש הסבורים כי הגבלת היציאה לגבולות העיר מעידה דווקא על זלזול מסוים. המלך יצא ממקום מחבואו אֶל עִיר מוֹאָב, היא בירת הממלכה, כדי להציג בפני בלעם את העיר המפוארת ולעורר את רחמיו כלפי האומה שישראל מבקשים לעקור. העיר שכנה אֲשֶׁר עַל גְּבוּל אַרְנֹן, על שפת נחל ארנון, בנקודה המרוחקת ביותר אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגְּבוּל. הגעה זו לקצה השטח ביטאה את שמחתו של המלך שנעצר שם רק מפחד בני ישראל שמעבר לנהר, וכן נועדה להמחיש לבלעם כיצד נפרצו הגבולות העתיקים באלימות כדי להצדיק מוסרית את הקללה.