תחשבו רגע על אורח מאוד חשוב שמגיע אליכם הביתה. האם תחכו לו בסלון, או שאולי תצאו החוצה לרחוב כדי לקבל את פניו? כשמלך מואב מקבל את ההודעה שבלעם סוף סוף מגיע, כתוב וַיִּשְׁמַע בָּלָק. השרים שליוו את בלעם שלחו שליחים מראש כדי להודיע למלך. מיד כששמע זאת, וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ. בלק ידע שבלעם הוא אדם שאוהב מאוד כבוד, ולכן הוא רצה לתת לו הרגשה טובה ומלכותית ויצא לקראתו בעצמו.
הפגישה שלהם לא קורית סתם בדרך, אלא אֶל עִיר מוֹאָב. זו לא הייתה עיר רגילה, אלא עיר הבירה המרכזית והמפוארת ביותר של הממלכה. בלק הביא את בלעם דווקא לשם כדי לעורר את הרחמים שלו. הוא בעצם הראה לו את המקום ואמר: תראה איזו עיר יפה וחשובה בני ישראל רוצים לעקור, אתה חייב לעזור לי ולקלל אותם.
העיר הזו הייתה ממוקמת אֲשֶׁר עַל גְּבוּל אַרְנֹן, כלומר ממש על שפת נחל ארנון. התורה מדגישה שהמקום הזה היה אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגְּבוּל, הנקודה הכי רחוקה בשטח של מואב. בלק כל כך שמח שבלעם הגיע, שהוא הלך הכי רחוק שאפשר כדי לקבל את פניו. הוא אפילו רצה לחצות את הגבול ולהמשיך הלאה, אבל מעבר לנחל כבר חנו בני ישראל. בלק פחד מאוד להתקרב אליהם, ולכן נעצר ממש בקצה הגבול של המדינה שלו וחיכה שם לבלעם.