במדבר, פרק כ״ב, פסוק ל״ה

קרה לכם פעם שממש רציתם לעשות משהו, למרות שידעתם שהוא לא נכון? אחרי ההפתעה הגדולה בדרך עם האתון, היינו מצפים שהמלאך יגיד לבלעם לחזור מיד הביתה. אבל במקום זה, המלאך אומר לו לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים. למה הוא מרשה לו? כי יש כלל חשוב: בדרך שאדם בוחר ורוצה ללכת בה, נותנים לו ללכת. ה' לא עצר את בלעם, כי בלעם עמוק בלב ממש רצה להמשיך במסע. עם זאת, המלאך מזהיר אותו ומשתמש במילה וְאֶפֶס, שפירושה "רק". המלאך מסביר לבלעם שאמנם הוא קיבל רשות ללכת, אבל המסע שלו יהיה לחינם, כי הוא יהיה חייב לומר אך ורק את מה שה' יגיד לו, אפילו אם הוא ממש לא ירצה. המלאך מדגיש ואומר אֹתוֹ תְדַבֵּר. בלעם ניסה למצוא פתרון וחשב שאולי אסור לו לעשות מעשים רעים כמו כישוף, אבל מותר לו רק לדבר ולקלל. לכן המלאך מבהיר לו שגם הדיבור שלו שייך כעת לה', ואסור לו לומר שום דבר מעצמו. למרות כל האזהרות האלו, התורה מספרת לנו וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק. בלעם לא התחרט ולא שינה את דעתו. הוא המשיך ללכת איתם בשמחה, מתוך רצון מלא להיות חבר שלהם ולנסות לקלל את עם ישראל.