קרה לכם פעם שביקשתם משהו, קיבלתם את התשובה "לא", אבל אז ניסיתם לבקש שוב כי חשבתם שאולי הפעם יסכימו? זה בדיוק מה שקרה לבלעם. המלך בלק שלח אליו קבוצה שנייה של שרים, מכובדים וחשובים יותר מהקבוצה הראשונה. למרות שה׳ כבר אמר לבלעם בפירוש לא ללכת איתם ולא לקלל את עם ישראל, בלעם לא מסרב להם מיד. הוא פונה אליהם בחשש ומבקש שְׁבוּ נָא, כלומר, בבקשה תישארו. הוא פחד שאם לא יסכים להם מיד, השרים החשובים פשוט יקומו וילכו.
אבל יש משהו מעניין בדרך שבה הוא מזמין אותם. הפעם הוא לא מזמין אותם לישון אצלו, אלא אומר להם להישאר בָזֶה, כלומר במקום הזה, ברחבי העיר. למה? בלעם פשוט לא רצה לשלם על האוכל והלינה של כל כך הרבה שרים, כי הוא פחד שאם ה׳ לא ירשה לו לקלל, הוא לא יקבל תשלום ויפסיד כסף. הוא מבקש מהם לחכות עד זמן הַלָּיְלָה, כי שעת השינה בלילה היא הזמן המתאים ביותר לקבל נבואה מאת ה׳.
למה בלעם בכלל פונה שוב לה׳ אחרי שכבר סורב? בלעם חשב שאולי ה׳ לא הסכים לו ללכת בפעם הקודמת רק בגלל שהשרים ההם לא היו מספיק חשובים, ועכשיו הוא רצה לבדוק אם התשובה תשתנה. תוך כדי הדיבור, בלעם אומר להם גַּם אַתֶּם. המילה "גם" נראית מיותרת, אבל היא בעצם נבואה שבלעם אמר בלי לשים לב: הוא גילה להם שכשם שהקבוצה הראשונה חזרה מאוכזבת ובידיים ריקות, כך גם הם יחזרו בסוף.
בסוף דבריו, בלעם אומר שהוא רוצה לדעת מַה יֹּסֵף ה׳ לדבר איתו. הוא ידע שה׳ לא ישנה את דעתו ויהפוך ברכה לקללה, ורק קיווה שה׳ לפחות לא יוסיף לברך את עם ישראל. אבל גם כאן הוא התנבא בלי לדעת: ה׳ אכן עומד להוסיף לעם ישראל עוד ברכות רבות, ודווקא דרך הפה של בלעם.