קרה לכם פעם שראיתם מישהו חזק מאוד מפסיד בתחרות, וישר הבנתם שאם הוא הפסיד, כנראה שלמנצח יש כוח מיוחד במינו? זה בדיוק מה שהרגיש מנהיג מואב כשהוא התבונן בעם ישראל. כאשר התורה כותבת וַיַּרְא, היא לא מתכוונת רק לכך שהוא ראה את הדברים בעיניים, אלא שהוא ממש הבין והסיק מסקנות. הוא ראה ששני המלכים החזקים של האמורי, שבעבר אפילו ניצחו את מואב, נפלו בקלות מול בני ישראל. הוא חשב לעצמו שאם גיבורים כאלה לא הצליחו לעמוד מולם, בטח שמואב החלשה לא תצליח, וזו הסיבה שהפסוק מדגיש במיוחד את מה שקרה לָאֱמֹרִי.
באותו זמן, התורה קוראת למנהיג הזה רק בָּלָק בֶּן צִפּוֹר בלי להוסיף את התואר "מלך", כי הוא בכלל לא היה מואבי במקור. הוא היה אדם מארץ אחרת שמינו אותו למלך ממש באותו רגע כפתרון חירום, רק בגלל הפחד הגדול שנוצר באזור. בלק היה אדם חכם, וכשהוא התבונן על אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, הוא קלט שהניצחון שלהם לא מגיע מכלי נשק רגילים. הוא הבין שהכוח של בני ישראל מגיע מהחיבור שלהם אל ה׳ ומכוח התפילה שלהם. לכן בלק הסיק שחרבות וחניתות לא יעזרו כאן, והוא חייב לחפש אדם שכוחו נמצא בדיבור שלו, כדי לנסות לעצור אותם באותה הדרך. בינתיים, גם העם המואבי היה מבוהל מאוד. למרות שהם ידעו שה׳ ציווה על בני ישראל לא לכבוש להם את הארץ, הם פחדו מדבר אחר לגמרי. הם חששו שברגע שכמות כזו עצומה של אנשים תעבור באזור שלהם, הם פשוט יאכלו ויגמרו להם את כל האוכל והיבולים שבשדות.