במדבר, פרק כ״ב, פסוק כ״ג

קרה לכם פעם שהייתם בטוחים שאתם יודעים הכל, ולפתע גיליתם שפספסתם משהו ענק שממש עומד מולכם? זה בדיוק מה שקרה לבלעם. הוא נחשב לקוסם חכם שרואה דברים נסתרים, אבל כאן קורה דבר הפוך לגמרי: בלעם לא רואה כלום, ודווקא האתון הפשוטה שלו זוכה להרגיש שמשהו פלאי קורה. כשהתורה מספרת וַתֵּרֶא הָאָתוֹן, הכוונה היא לא שהיא ממש ראתה מלאך בעיניים, אלא שהיא הרגישה פתאום פחד גדול ונוכחות מאיימת שחוסמת לה את הדרך. ה׳ עשה זאת כדי ללמד את בלעם שרק ה׳ קובע מי יראה ומי ידבר. המלאך עמד מולה כאשר וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה. למה מלאך בכלל צריך חרב? הרי מלאכים יכולים לעשות הכל גם בלי כלי נשק. התשובה היא שיש כאן מסר מיוחד. הכוח של עם ישראל הוא בדיבור ובתפילה, ואילו הכוח של שאר העמים הוא במלחמה ובחרב. בגלל שבלעם ניסה לקחת את הכוח של עם ישראל ולפגוע בהם בעזרת הפה שלו, המלאך יצא מולו עם חרב כדי להראות לו שהוא נלחם בו בנשק הרגיל שלו. מרוב פחד, האתון מחליטה לברוח, וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה. היא עוזבת את השביל המסודר ובורחת אל השטח הפתוח. הסטייה הזו מהמסלול מסמלת את מה שבלעם עצמו עשה, הוא ניסה לסטות מדרך הישר ולעקוף את הרצון של ה׳. בתגובה, בלעם מנסה להחזיר אותה למסלול, וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ. הוא נותן לה מכה קלה בידו, רק כדי לכוון אותה בחזרה אל השביל, והוא בכלל לא מבין איזה פלא עצום מתרחש ממש מול העיניים שלו.