יצא לכם פעם להרגיש שממש קשה לכם וכל מה שאתם רוצים זה פשוט לעצום עיניים ולהתפלל מכל הלב? המזמור הזה הוא בדיוק תפילה כזו. למרות שהוא כתוב בלשון יחיד, הוא בעצם הקול של כל עם ישראל שזועק ומתפלל אל ה' בזמן הגלות, כשהמצב לא פשוט.
בתחילת המזמור מופיעות המילים עַל שׁוֹשַׁנִּים. למה הכוונה? הפירוש הפשוט הוא שזהו שמו של כלי נגינה מיוחד שהיה עשוי בצורה של פרח שושנה, או כלי שהיו לו שישה מיתרים. אבל יש כאן גם רמז מקסים למצב של עם ישראל. תדמיינו שושנה יפהפייה שגדלה באמצע שדה מלא בקוצים דוקרים. למרות שהקוצים מכאיבים לה, היא נשארת שלמה ומפיצה ריח נהדר. כך גם עם ישראל בגלות. למרות שלפעמים עמים אחרים מציקים לנו ומקשים עלינו, אנחנו נשארים מיוחדים, והתפילות שלנו עולות אל ה' ומשמחות אותו כמו ריח טוב ונעים.