קרה לכם פעם שראיתם מישהו עצוב או פגוע, ובמקום לעזור לו ולנחם אותו, מישהו אחר הגיע והציק לו אפילו יותר? זה בדיוק המצב הקשה שמתואר כאן. המשורר מסביר למה הוא כל כך כועס על האויבים שלו, שמתנהגים באכזריות רבה. לפעמים ה' כועס קצת על עמו ומעניש אותם, והם סובלים. במקום שהאויבים יראו את הצער הזה וירחמו, הם מנצלים את החולשה כדי להציק עוד יותר. זה מה שאומרות המילים כִּי־אַתָּה אֲשֶׁר־הִכִּיתָ רָדָפוּ, כלומר, האויבים רודפים ופוגעים במי שה' כבר הכה וייסר.
בהמשך נאמר וְאֶל־מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ. המילה חֲלָלֶיךָ לא מתארת אנשים שכבר מתו, הרי הם לא יכולים להרגיש כאב, אלא הכוונה לאנשים פצועים, פגועים או גולים שנמצאים בצער עמוק. האויבים יושבים יחד, לועגים לאותם אנשים חלשים, והם יְסַפֵּרוּ זה לזה מזימות ותוכניות רעות כדי להוסיף להם עוד מַכְאוֹב, במקום להושיט להם יד לעזרה.