ידעתם שפעם, הרבה לפני שירושלים הפכה לעיר הכי חשובה, היה מקום מיוחד אחר שבו שכן ארון הברית? למקום הזה קראו שילה, והוא היה נמצא בשטח של שבט יוסף. המשכן שם היה מבנה מיוחד, כי למטה היו לו קירות מאבנים אבל הגג שלו היה עשוי מיריעות של אוהל, ולכן הוא נקרא בְּאֹהֶל יוֹסֵף.
המילה וַיִּמְאַס מתארת את הרגע שבו ה' עזב את המקום הזה. למה זה קרה? כי כדי שה' יהיה קרוב אלינו, אנחנו צריכים להיות ראויים לכך ולהתנהג בדרך טובה. כיוון ששבט אפרים כבר לא היה במצב רוחני מתאים, ה' עזב את המשכן שלהם. ארון הברית נלקח משם, ואפילו כשהוא חזר לישראל הוא מעולם לא שב לשילה. במקום זה, הוא נדד ממקום למקום עד שדוד המלך הביא אותו לירושלים.
באותו זמן קרה למשפחת יוסף עוד משהו. עד אז, שבט אפרים היה שבט חשוב מאוד שהנהיג את העם, אבל עכשיו הכתוב אומר וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר. השבט איבד שני דברים יקרים מאוד: גם את הזכות שהמשכן של ה' יהיה אצלו, וגם את הזכות להנהיג את העם. מאותו רגע, התפקידים החשובים האלה עברו למקום אחר ולשבט אחר, להר ציון ולשבט יהודה.