קרה לכם פעם שהרגשתם כל כך בנוח במקום מסוים, עד שקצת שכחתם את הכללים החשובים שלו? זה בערך מה שקרה לבני ישראל אחרי שהם נכנסו לארץ והתיישבו בה בנחת. במקום להמשיך בדרך הטובה, הם התחילו להתרחק מה׳. המילים וַיְנַסּוּ וַיַּמְרוּ מספרות לנו שזה קרה לאט לאט. בהתחלה הם רק העמידו את ה׳ במבחן, ובהמשך הם עברו ממש למרוד בו. הטעות שלהם התחילה כשהם חשבו על ה׳ רק בתור אֱלֹהִים עֶלְיוֹן. הם דמיינו שהוא נמצא רק גבוה למעלה בשמיים, מרומם ורחוק, ולא באמת מסתכל או משגיח על מה שאנחנו עושים כאן למטה בארץ. בגלל המחשבה הזו, בסופו של דבר וְעֵדוֹתָיו לֹא שָׁמָרוּ. העדות הן המצוות שלנו, כמו מצוות השבת, שהן בעצם עדות לכך שה׳ ברא את העולם ונמצא איתנו תמיד. ברגע שהם טעו לחשוב שה׳ רחוק מהם, הם פשוט הפסיקו לשמור את המצוות שהזכירו להם אותו.
תהלים, פרק ע״ח, פסוק נ״ו
וַיְנַסּ֣וּ וַ֭יַּמְרוּ אֶת־אֱלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן וְ֝עֵדוֹתָ֗יו לֹ֣א שָׁמָֽרוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.