ההידרדרות הרוחנית של העם הגיעה לשפל של התגרות פעילה כלפי ה', תוך שילוב של בניית מזבחות אסורים והשתעבדות לעבודה זרה. תקופה זו מתייחסת לימי עלי ושמואל, שבהם פשטה עבודת האלילים בעם, עד ששמואל הנביא החזיר אותם לדרך טובה לאחר השבת ארון הברית משבי הפלשתים [רד"ק].
המילה בְּבָמוֹתָם מתייחסת לבמות ולמזבחות שאותם בנו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], והמונח יַקְנִיאֽוּהוּ מבטא את העובדה שהם עוררו את קנאתו ואת זעמו של ה' [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
באשר למהות החטא המבוטא במילים וַיַּכְעִיס֥וּהוּ בְּבָמוֹתָ֑ם, קיימות גישות שונות. יש המפרשים כי הכעס נבע מכך שהעלו עולות בבמות אלו עבור אלילים, ולא לשם ה' [אבן עזרא]. לעומת זאת, יש המצביעים על תהליך של הידרדרות הדרגתית: בתחילה חטאו בכך שהקריבו קורבנות לה' בבמות פרטיות, למרות שהדבר נאסר לחלוטין בזמן שמשכן שילה עמד על תלו. חטא ראשוני זה הוביל אותם למדרגה חמורה יותר, המבוטאת במילים וּ֝בִפְסִילֵיהֶ֗ם יַקְנִיאֽוּהוּ, כאשר עברו לעבוד אלילים של ממש ועוררו את קנאת ה' בהבלים [אלשיך].