בחירתו של דוד למנהיגות האומה מהווה נקודת מפנה היסטורית, שבה מתגלה רצונו של ה׳ לייסד הנהגה נצחית. המעבר החד מחיי הרועה הפשוטים אל כס המלוכה מדגיש את ההשגחה האלוהית המכוונת שאינה נשענת על מעמד חברתי קודם.
הפרשנים מסכימים כי המילים וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ מתייחסות לבחירתו של דוד למלוך על עם ישראל. בחירה זו לא הייתה מקרית, אלא נבעה מרצון ה׳ והוכרזה באמצעות נבואה קדומה [מאירי]. משמעותה של בחירה זו היא נצחית, והיא קובעת כי לא יהיה מלך אחר בירושלים מלבד דוד וזרעו אחריו [רד"ק]. מעבר לכך, בחירת דוד קשורה קשר הדוק לבחירת הר ציון וירושלים, שאף נקראת על שמו [אבן עזרא].
המשך הפסוק, וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן, מתאר את הרקע שממנו נלקח דוד. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהביטוי מִמִּכְלְאֹת צֹאן פירושו דירי צאן וגדרות שבהם שוהים העדרים. המילה גזורה מהשורש של המילים "כלא" ו"מאסר", ומציינת את המקום הסגור שבו הצאן שוהה [מצודת ציון]. הכתוב מדגיש כי דוד נלקח היישר מעבודתו התמידית כרועה צאן בדיר, עוד בטרם נמשח למלך [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד].
אזכור עברו של דוד כרועה צאן אינו רק פרט ביוגרפי, אלא נושא משמעות מהותית. העובדה שה׳ בחר לקחת מושל לישראל דווקא מתוך דירי הצאן, ולא מקרב אנשי השררה והמעמד הגבוה, מעידה על כך שזוהי בחירה אלוהית מכוונת ויסודית. בחירה כה ייחודית ובלתי צפויה מלמדת על עוצמתה ונצחיותה של מלכות בית דוד, שנועדה להתקיים לעולם גם אל מול משברים עתידיים וחורבן המקדש [אלשיך].