לאחר תקופה ארוכה של הסתרת פנים ושתיקה, מתרחש מהפך פתאומי. נקודת המפנה מגיעה כאשר ההמתנה האלוהית מסתיימת, והישועה או מידת הדין פורצות החוצה בעוז, בדומה ללוחם אדיר המנער מעליו תרדמה עמוקה.
המילים וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן מתארות מצב שבו ה' נראה כמי שמתעלם ממעשי בני האדם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא ש"שינה" זו מהווה משל להסתלקות ההשגחה האלוהית או לתקופה שבה ה' החריש ונמנע מלהעניש את ישראל על חטאיהם. משגברו העוונות, הקיץ ה' מתרדמתו כדי לנקום. מנגד, יש המסבירים כי ה"שינה" מתייחסת לתקופה שבה נלקח ארון הברית על ידי הפלשתים; ה' איפשר להם לחשוב שניצחו ותפסו את מקום הכבוד, אך למעשה התעורר לאחר מכן מקנאה לכבוד הארון והיכה את אויביו [אבן עזרא, מלבי"ם]. כדי למנוע הבנה שגויה כאילו מושגים אנושיים של שינה ויקיצה שייכים באמת כלפי מעלה, מצוין כי ישנו פסיק בטעמי המקרא בין המילה כְּיָשֵׁן לשם ה', המפריד ביניהם [מנחת שי].
התעוררות זו מדומה למצבו של כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן. המילה מִתְרוֹנֵן מוסברת כפעולה של אדם המקיץ משכרותו ומתעורר באמצעות צעקה, דיבור או רינה, כדי לאסוף מחדש את כוחותיו [רש"י, מצודת דוד, מאירי]. כשם שגבורתו של הלוחם אינה חסרה מעולם אלא רק רדומה זמנית בגלל היין, כך ה' מקיץ ופועל במלוא גבורתו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. היין במשל זה מסמל את סבלנותו של ה' והמתנתו הארוכה אל מול חטאי הדור ההוא [מאירי].
לצד תיאור זה של התעוררות עוצמתית, קיימות גישות נוספות. יש המדייקים מסדר המילים בפסוק שההתעוררות לא הייתה שלמה לחלוטין, וכי הקיצה מיין אינה מעידה על התאמצות מלאה לנקמה כפי שהייתה מתרחשת לו היה מקיץ מתוך שמחה [אלשיך]. בנוסף, קיימת דעה חריגה המפרשת את הביטוי מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן דווקא בכיוון ההפוך, כשיכור שנופל לתוך תרדמה עמוקה, ולא כמי שמתעורר ממנה [אבן עזרא].