לאחר תלונות בני ישראל במדבר, ה' מביא להם את בשר השליו. הדברים מתייחסים לרוח המיוחדת שיצאה מאת ה' כדי לאסוף ולהוביל את העופות מן הים אל מחנה ישראל [רש"י, אבן עזרא].
ה' יַסַּע, כלומר הסיע, העביר והנשיב [רד"ק, מצודת דוד, שטיינזלץ], רוח קָדִים שהיא רוח מזרחית [אבן עזרא, מאירי, שטיינזלץ]. במקביל הוא נהג והוביל רוח תֵימָן, שהיא רוח דרומית, ומקורה במילה "ימין" [אבן עזרא]. ה' עשה זאת בְּעֻזּוֹ, כלומר בכוחו ובחוזקו [מצודת ציון]. רוב הפרשנים מסכימים כי שילוב שתי הרוחות הללו מעיד על כך שהייתה זו למעשה רוח אחת משולבת שנשבה מהזווית הדרומית-מזרחית [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי].
גישה אחרת מציעה חלוקה לשלבים שונים בהבאת השליו, ומסבירה מדוע הוזכרו שני כיוונים נפרדים. תחילה, רוח הקדים העלתה את העופות מים סוף למעלה אל השמיים. לאחר מכן, רוח הדרום לקחה פיקוד והובילה אותם באוויר עד למחנה. מכיוון שרוח הדרום ידועה כרוח עזה וסוערת במיוחד שהייתה עלולה להחריב את העולם בזעפה, ה' נאלץ להנהיג אותה בכוחו הגדול, כדי שתישא את העופות בנחת ותעצור בדיוק מעל מחנה ישראל [אלשיך].
מעבר לאופן נשיאת העופות, יש שמסבירים כי עצם בחירת כיווני הרוחות נועדה להדגיש את גודל הנס ולשלול הסברים טבעיים. הים היה ממוקם מצפון וממערב לבני ישראל, ולכן על פי דרך הטבע, רוח שהייתה נושאת משם עופות אל המחנה הייתה אמורה להיות צפונית או מערבית. העובדה שה' השתמש דווקא ברוח מזרחית ודרומית – שלפי חוקי הטבע היו אמורות להרחיק את השליו אל עבר הכיוון הנגדי – מוכיחה לעם שלא מדובר בתופעת טבע מקרית שבה הרוח סחפה את העופות, אלא בנס גלוי המנוגד לחלוטין לחוקי הטבע [מלבי"ם].