תהליך כיבוש הארץ וההתנחלות בה לא היה פרי של מאמץ צבאי אנושי רגיל, אלא מהלך אלוהי ישיר שבו ה' בעצמו פעל למען עמו.
הפרשנים מסכימים כי המילה גּוֹיִם מתייחסת לשבעת עממי כנען ששכנו בארץ. ה' הוא זה אשר וַיְגָרֶשׁ מִפְּנֵיהֶם, כלומר ניהל את המערכה בעצמו ולא על ידי מלאך, כך שניצחון ישראל לא הושג בכוח הנשק של העם אלא בכוחו של ה' [אלשיך]. שלב זה מבטא את שבע שנות כיבוש הארץ [מלבי"ם].
לגבי המילים וַיַּפִּילֵם בְּחֶבֶל נַחֲלָה, קיימות שתי גישות מרכזיות בקרב המפרשים. הגישה הראשונה מפרשת זאת כתיאור של חלוקת הארץ לשבטים באמצעות גורל ומדידה. המילה בְּחֶבֶל מתארת קו מידה שבעזרתו נהגו למדוד קרקעות [מצודת ציון, מצודת דוד]. לפי גישה זו, ה' הפיל גורלות וחילק את הנחלות לכל שבט ושבט [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], שלב המקביל לשבע שנות חלוקת הארץ [מלבי"ם]. הגישה השנייה מפרשת את המילה וַיַּפִּילֵם מלשון תבוסה ונפילה. כלומר, ה' הפיל את הגויים חללים בתוך חבל הארץ המיועד להיות נחלת ישראל [רד"ק, אלשיך, מאירי].
בסופו של התהליך, לאחר גמר הכיבוש והחלוקה [מלבי"ם], וַיַּשְׁכֵּן בְּאָהֳלֵיהֶם שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. ה' הושיב את שבטי ישראל בתוך האוהלים ומקומות היישוב שהיו שייכים קודם לכן לאותם עממים כנעניים [רש"י, מצודת דוד, מאירי].