למרות מריים של בני ישראל ודיבוריהם הקשים במדבר, ה' הגיב בחסד עצום ופלאי [ביאור שטיינזלץ]. הפועל וַיְצַו מתפרש בלשון עבר מוקדם, כלומר ה' הרי כבר ציווה מראש על המערכות העליונות להעניק להם את המן [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד].
הפרשנים עומדים על ההבדל המהותי שבין שני חלקי הפסוק, ויוצרים אבחנה ברורה בין המושגים. שְׁחָקִים מייצגים את הרובד העליון, הרוחני והניסי, בעוד שָׁמַיִם מייצגים את המערכת הטבעית, הגשמית והנמוכה יותר [מלבי"ם, אלשיך]. על פי מסורת חז"ל, ה"שחקים" הם הרקיע המיוחד שבו עומדות רחיים שמימיות וטוחנות את המן עבור הצדיקים [תורה תמימה].
תהליך ירידת המן מתואר כפעולה שבה המזון הרוחני יוצא מן ההיכל הפנימי העליון של השחקים, ועובר מטה אל הארץ דרך השמיים [מלבי"ם]. הביטוי וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח מצביע על כך שהשמיים הטבעיים שימשו כמעבר פתוח בלבד. פתיחת הדלתות נועדה למנוע מהמן להתעבות ולהתגשם כפי שקורה בדרך כלל לשפע רוחני היורד לעולם החומרי, וכך הוא שמר על איכותו השמימית והטהורה גם כשהגיע לארץ [אלשיך].
בנוסף להסבר זה, פתיחת הדלתות משמשת כדימוי לשפע העצום של המן שירד לעם, שהיה פלאי ומעל לכל דרך הטבע [רד"ק, מלבי"ם]. מתוך כך, נלמד עיקרון יסודי על מידותיו של ה': בעוד שבזמן פורענות, כדוגמת המבול, נפתחו רק "ארובות" השמיים הצרות, הרי שכאן, במתן שפע וברכה, נפתחו ה"דלתות". מכיוון שדלת רחבה וגדולה הרבה יותר מארובה, הדבר ממחיש שמידת הטובה והחסד של ה' מרובה לאין שיעור ממידת הפורענות שלו [תורה תמימה].