הורדת השליו אל בני ישראל במדבר לוותה בנס גלוי המשנה את סדרי הטבע. הפועל ויפל מתאר כיצד ה' הנחית ושטח את העופות [ביאור שטיינזלץ]. בדרך כלל, טבעם של בעלי כנף הוא לברוח ולהתרחק מנוכחות של בני אדם. לכן, העובדה שהעופות נחתו ממש בתוך המחנה מוכיחה כי מדובר בהשגחה אלוהית ישירה ומכוונת [אלשיך, מלבי"ם].
הפסוק מפרט את מיקום הנפילה המדויק, ומציין שהעופות ירדו הן באמצע המחנה, בקרב מחנהו, והן מסביב לאוהלים, למשכנותיו [אבן עזרא]. נחיתת השליו בקרבת מקום נועדה להקל על העם, כדי שלא יצטרכו לטרוח וללכת למרחוק לאסוף את מזונם [מצודת דוד]. עם זאת, הדיוק במילים סביב למשכנותיו בא ללמד שאמנם השליו נפל קרוב מאוד, אך הוא לא נחת על גבי האוהלים עצמם אלא סביבם [מלבי"ם]. בנוסף, יש הרואים בצלע זו של הפסוק כפל לשון פיוטי, החוזר ומחזק את הרעיון שהוצג בחלקו הראשון של הפסוק [מצודת דוד].