מכת הבכורות, החותמת את עשר המכות, פגעה בלב העתיד והכוח של האומה המצרית. הפרשנים מסכימים כי המילים כל בכור וכן ראשית אונים מתייחסות לאותה קבוצה, כאשר המילה אונים משמעותה כוח, והיא מתארת את הבנים הראשונים שבהם ניכר כוחו של האב [מצודת ציון, אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מתוך כך, יש שרואים בביטוי ראשית אונים חזרה פיוטית וכפל עניין על תחילת הפסוק [מאירי].
עם זאת, פרשנים אחרים מוצאים הבחנה מהותית בין חלקי הפסוק. גישה אחת מסבירה כי הפסוק כולל שני סוגי בכורים: בכור לאימו ובכור לאביו. בשל תרבות הזנות והפריצות במצרים, ייתכן היה למצוא באותו בית עשרה בנים, שהגדול שבהם הוא בכור לאימו, ואילו התשעה האחרים נולדו לאותה אישה מגברים רווקים שונים שעבור כל אחד מהם זהו בנו הראשון. המכה פגעה בכולם ללא יוצא מן הכלל [אלשיך]. גישה אחרת מחלקת את הפסוק לפי מגדר ולאום: כל בכור במצרים מכוון לכלל הבכורים הזכרים שהיו בארץ, בין אם היו מצריים ובין אם השתייכו לאומות אחרות שהתגוררו שם. לעומת זאת, החלק השני של הפסוק, ראשית אונים באהלי חם, מתייחס לבכורות הנקבות, שמהן מתו רק אלו שהיו מצריות במוצאן, וזאת בהתאמה לשר הרוחני של מצרים שנמשל לנקבה [חומת אנך].
סיום הפסוק במילים באהלי חם מכוון למצרים עצמה, שכן מצרים היה בנו של חם בן נח [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. אזכור שמו של חם בהקשר זה אינו מקרי, אלא נועד להזכיר את חסרונם וקלונם של המצרים [אבן עזרא], ולהצביע על כך שהם ממשיכים את מורשת הזימה והעוונות של אביהם חם, מה שמסביר את ריבוי המקרים של בכורים מגברים שונים באותו בית [אלשיך].