זעמו של ה' על המצרים מתבטא במילים עוצמתיות הממחישות רצף של אסונות כבדים וחסרי פשרות. פסוק זה משמש כנקודת ריכוז לפגיעתן הקשה של מכות מצרים ולמהות הכעס האלוהי שליווה אותן.
הפרשנים נחלקו לגבי מיקומו הרעיוני של הפסוק ביחס לפירוט המכות במזמור. גישה אחת רואה בו משפט כולל, המאגד בתוכו את כל המכות שלא הוזכרו במפורש קודם לכן בפרק [רד"ק]. לעומת זאת, יש המזהים כאן הקבלה מספרית מדויקת: מאחר שהמזמור פירט עד כה חמש מכות, חמשת ביטויי הזעם המופיעים בפסוק – חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה, וָזַעַם, וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים – מייצגים את חמש המכות הנותרות שלא פורטו [מאירי]. מנגד, יש הקושרים את הפסוק דווקא לאימה הגדולה שעוררה מכת הברד, שכן זו המכה היחידה שגרמה לפרעה להישבר ולהודות "אני ועמי הרשעים" [אבן עזרא].
בניתוח ביטויי הכעס השונים, בעוד שעֶבְרָה מתפרשת ככעס גרידא [ביאור שטיינזלץ], יש המבחינים בדקויות שבין המילים. וָזַעַם הוא מונח המצביע על עונש וקללה, ואילו עֶבְרָה מתארת מצב שבו הכועס "עובר את הגבול" ופוגע גם במי שלא חטא ישירות. סוג כעס כזה בא לידי ביטוי במכת הדבר שהכתה בכולם ללא הבחנה, בניגוד למכת הברד שבה מי שירא את ה' יכול היה להכניס את מקנהו הביתה ולהינצל [מלבי"ם].
המילה מִשְׁלַחַת מתארת רצף של אסונות המגיעים בזה אחר זה בכמות רבה [רד"ק]. הצירוף מַלְאֲכֵי רָעִים זכה לתשומת לב דקדוקית: רוב הפרשנים מסכימים כי המילה מַלְאֲכֵי חסרה את האות מ"ם, ויש לקרוא אותה כאילו נכתב "מלאכים רעים", ולא כצורת סמיכות. באשר לזהותם של אותם מלאכים, הדעות מגוונות. יש המפרשים כי המכות עצמן הן המלאכים הרעים, שכן הן הופיעו ופעלו בשליחותו וברצונו של ה' [רד"ק]. אחרים מסבירים כי מדובר במכת דבר ממשית שנשלחה על ידי מלאכים [ביאור שטיינזלץ], ויש המזהים את המלאכים הרעים עם האש הקטלנית שהתלקחה בתוך מכת הברד, ושימשה כשליחה של ה' לזרוע הרס [אבן עזרא].