משורר התהילים סוקר את מכות מצרים וממחיש את החורבן שהמיטו על המצרים, תוך התמקדות בחיות הרעות ובצפרדעים. תיאור זה אינו עוקב אחר הסדר הכרונולוגי המוכר מספר שמות, אלא מציג מבט ייחודי על עוצמת המכות והקשר ביניהן.
המילה עָרֹב מתארת תערובת של מיני חיות רעות שונות [מצודת ציון]. המונח צְפַרְדֵּעַ משמש כאן כשם כולל למין של שרץ המים [רד"ק, מצודת ציון], והוא מופיע בפסוק בלשון נקבה, כפי שמתייחסים למין זה במקרא [מלבי"ם].
הפרשנים מציעים מספר הסברים לשינוי בסדר המכות ולהקדמת הערוב לצפרדעים. יש הסבורים כי אין בכך כל חיסרון, שכן הסדר המדויק כבר כתוב ומסודר בתורה, ואין חובה לחזור עליו כאן [רד"ק]. גישה אחרת מסבירה כי הערוב הוזכר ראשון משום שהייתה זו מכה קשה ואכזרית יותר ממכת הצפרדעים. לחלופין, ניתן להבין את הפסוק כך שהצפרדעים כבר השחיתו את המצרים עוד לפני בוא הערוב [אבן עזרא]. הסיבה להשמטת מכות אחרות מפרק זה, כגון כינים, שחין, חושך ודבר, היא שבמכות אלו בני האדם הצליחו להינצל ולא הושמדו כליל [אבן עזרא].
הפסוק מבחין בין אופי הפגיעה של כל מכה. בעוד שהערוב אכל את המצרים, הצפרדעים מתוארות במילה וַתַּשְׁחִיתֵם. השחתה זו מתפרשת כפגיעה קשה בשלמות גופם של המצרים, ואולי אף כסכנת חיים [ביאור שטיינזלץ], כאשר הפירוש הממוקד מצביע על כך שהצפרדעים סירסו את המצרים [רש"י].
מתוך הבחנה זו, עולה תמונה מרתקת של שליטה אלוהית מדויקת במידת הענישה. השימוש במילה יְשַׁלַּח בלשון עתיד, ולא בעבר, רומז לקשר ההדוק שבין שתי המכות. ה׳ שולט בכעסו ואינו נותן לו להתפרץ ללא גבול; אף על פי שהצפרדעים חדרו לתוך מעיהם של המצרים והיו מסוגלות להרוג אותם, ה׳ מנע מהן לעשות זאת והגביל את כוחן להשחתה וסירוס בלבד. הסיבה לכך היא שה׳ תכנן להביא עשר מכות במצרים, ואילו היו הצפרדעים ממיתות את כולם, לא היה לערוב את מי לאכול. לכן, ה׳ השחית אותם תחילה בצפרדעים, מתוך ידיעה שעתיד הוא לשלוח בהם את הערוב שיכלה אותם [אלשיך].