תיאור מכות מצרים במזמור זה מציג סקירה ייחודית של קורות העבר, המשמיטה במכוון חלק מהמכות ומשנה את סדר זמנן. הצגה בררנית זו אינה נועדה להוות תיעוד רגיל, אלא להדגיש את העוצמה האלוהית שהכניעה את כפירתם של המצרים ביכולתו של ה' לשנות את חוקי הטבע [מאירי]. המכות שהושמטו מהרשימה, כינים שחין וחושך, חולקות מאפיין משותף: הן היו המכות האחרונות בכל מערכה של מכות, הונחתו על המצרים ללא התראה מוקדמת, ושימשו כמעשה של ביזיון ולא כאותות מחנכים [אלשיך, מלבי"ם]. בנוסף, הנס הראשוני של הפיכת המטה לתנין אינו מוזכר כאן, משום שאירוע זה לא היווה מכה שהסבה למצרים סבל [אבן עזרא]. שינוי הסדר של שאר המכות נועד להמחיש כיצד ה' הרבה את אותותיו, והביא מכות כפולות ומיותרות לכאורה, רק כדי להפגין את כוחו [מלבי"ם].
בראש מערכת האותות ניצבת מכת דם, המופיעה ראשונה משום שהייתה מכה ייחודית שעמדה בפני עצמה [מלבי"ם]. הפסוק בנוי במבנה של תקבולת פיוטית, שבה החלק השני כופל וחוזר על הרעיון של החלק הראשון במילים שונות [אבן עזרא, רד"ק].
הכתוב מדגיש את המוחלטות של המכה. ה' לא הסתפק ביצירת אשליה של מראה דם במים מסוימים, כפי שעשו חרטומי מצרים, אלא הפך את המים לדם ממשי לחלוטין [אלשיך]. הפסוק מבחין בין שני סוגים של מקורות מים שהוכו: יְאֹרֵיהֶם, מונח המכוון למימי נהר הנילוס [שטיינזלץ] או לבריכות מים שנחפרו בידי אדם [מצודת ציון], ונֹזְלֵיהֶם (מילה המופיעה חסרת וי"ו לאחר האות נו"ן בספרים המדויקים [מנחת שי]), מונח המתאר מים היורדים ונשפכים מעצמם בטבעיות [מצודת ציון].
ההשגחה והנס מתעצמים לאור העובדה שבעוד שמכת המטה הונחתה רק על היאור, ההפיכה לדם התפשטה מאליה לכל מקורות המים הזורמים. התפשטות מוחלטת זו הובילה לכך שבַּל יִשְׁתָּיוּן, כלומר המצרים לא יכלו לשתות כלל ממימי היאור או מכל מקור מים אחר [אלשיך, רד"ק].