העברת ההיסטוריה והאמונה נשענת על שרשרת מסורת רציפה, ולא על הוכחות לוגיות [מאירי]. המילים אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מתייחסות למידע שהתקבל מהדורות הקודמים ומפי אנשים רבים וצדיקים [אבן עזרא, מצודת דוד, רד"ק].
כיצד השמיעה הופכת לידיעה ודאית המבוטאת במילה וַנֵּדָעֵם? הפרשנים מציגים לכך שתי גישות. הגישה הראשונה גורסת כי עצם מסירת הדברים כה חזקה ואמינה, עד שהיא מחייבת את קבלתם והופכת לידיעה ברורה שהאמת אכן כפי שסופרה [אבן עזרא, מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה אחרת מסבירה כי אנו יודעים את הדברים בוודאות משום שהם מגובים וכתובים גם בתורת משה [רד"ק, אלשיך].
המקור לאמינותה של מסורת זו טמון במילים וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ. הפרשנים מסכימים כי אבות אוהבים את בניהם, ואין זה מדרכם להשריש בלבם סיפורי שקר או להכשילם, ולכן ברור שהם דוברי אמת [אבן עזרא, מצודת דוד, רד"ק]. מתוך כך, הדברים נאמרים כדי להמשיך את אותה שרשרת מסורת מדור לדור [ביאור שטיינזלץ].