תהליך טרגי של נסיגה רוחנית עומד במרכזו של ביטוי זה, בו נראה עם ישראל נוטש את דרך הישר ובוגד בה', בדומה לדורות הקודמים. המילה וַיִּסֹּגוּ מבטאת חזרה לאחור [מצודת ציון] ונסיגה מן הדרך הטובה [שטיינזלץ]. במקום להתקדם שלב אחר שלב לעבר שלמות רוחנית כפי שהתכוון ה', העם נסוג לאחור אל מדרגת הבגידה של אבותיו [מלבי"ם]. באשר למילה כַּאֲבוֹתָם, יש המפרשים כי הכוונה היא לדור המדבר שחטא [שטיינזלץ, אלשיך], בעוד אחרים רואים בכך תיאור של ההתנהגות המחזורית בתקופת השופטים [רד"ק, אבן עזרא].
הדימוי נֶהְפְּכוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה ממחיש את התפנית החדה וההרסנית בהתנהגות העם. הפרשנים מציגים שלוש גישות מרכזיות להבנת משל זה. הגישה הראשונה רואה בכך תיאור של קשת פגומה ועקומה. זוהי קשת שאינה עשויה כראוי, וכאשר מותחים אותה כדי לירות, היא מתעוותת והחץ נזרק לכיוון אחר מזה שאליו כיוון היורה [רש"י, אבן עזרא, מאירי, שטיינזלץ].
לעומת זאת, הגישה השנייה מעתיקה את מוטיב המרמה אל הלוחם האוחז בקשת. לפי פירוש זה, היורה מטעה במכוון ומראה את עצמו כמכוון לצד אחד כדי שהעומדים מולו לא ייזהרו, וברגע האחרון הוא מסתובב ויורה את החץ לכיוון ההפוך [רד"ק, מאירי, מצודת דוד]. אלשיך מוסיף תיאור של קשת שראשה הפוך ומוסר ממנה המיתר כדי להיראות בלתי מזיקה להולכי דרכים, וברגע האמת היא נדרכת במפתיע. דימוי זה משקף במדויק את התנהגות העם בימי השופטים: כל עוד השופט היה חי הם הראו נאמנות ועבדו את ה', אך מיד עם מותו הם נהפכו כרגע ופנו לעבודת אלילים [רד"ק, מאירי, מצודת דוד].
גישה שלישית וייחודית מציגה קשת מורדת, אשר הופכת את פניה ויורה את החץ בחזרה אל עבר בעליה. ה' התכוון להשתמש בעם ישראל כחצים ביד גיבור כדי ללמד אמונה אמיתית ולבער את עבודת האלילים, אך תחת זאת הם הפכו לחץ המכוון נגדו, כשהכעיסו אותו והחליפו את עבודתו בעבודת פסילים [מלבי"ם].