תהלים, פרק ע״ח, פסוק מ״ח

מכת הברד במצרים לא הסתכמה רק בפגיעה בצומח, אלא התאפיינה בהרס כפול וקטלני של קרח ואש אשר כילה את רכושם ובהמותיהם של המצרים.

הפרשנים מסבירים כי המילה וַיַּסְגֵּר מבטאת מסירה ונתינה, כלומר ה' מסר את הבהמות לפגיעת המכה [מאירי, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. המילים בְּעִירָם וכן וּמִקְנֵיהֶם מתייחסות לבהמות, לצאן ולשאר הקניינים והרכוש של המצרים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].

עיקר הדיון הפרשני סובב סביב משמעות המילה לָרְשָׁפִים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שעל פי הפשט מדובר בניצוצות אש, להבות או ברקים. פירוש זה נשען על תיאור המכה בספר שמות, שם נאמר כי הייתה אש מתלקחת בתוך הברד, ולפיכך הברד הכה בחלק מהמקנה, ואילו רשפי האש שרפו את מה שנותר. מנגד, מוצג פירוש מדרשי ייחודי ולפיו המילה לָרְשָׁפִים מכוונת לעופות דורסים. לפי תיאור זה, כאשר החל הברד לרדת, הוא יצר מעין חומה שמנעה מהמצרי להכניס את צאנו הביתה. בצר לו, המצרי היה שוחט את הבהמה ונושא אותה על כתפו כדי לאוכלה בביתו, אך אז היו מגיעים עופות השמיים וחוטפים את הבשר מידו [רש"י].

מתוך תיאור המכה, עולות תובנות נוספות לגבי אופן הפעולה האלוהי. מצד אחד, מודגש כי ה' התרה במצרים להכניס את הבהמות לבתים כדי להגן עליהן מפני הברד והאש, במקום להשמיד אותן בבת אחת וללא אזהרה [אלשיך]. מצד שני, עצם הפגיעה בבהמות במהלך מכת הברד מעוררת תמיהה, שכן מכת הדבר כבר כילתה או עתידה הייתה לכלות את הבהמות ממילא. כפילות זו באה להדגיש את עוצמת חרון אפו של ה', שפגע במקנה באופנים שונים וללא רחם [מלבי"ם].