שורש הכישלון של בני ישראל במדבר היה חוסר אמונה עמוק שהתבטא בניסיונות שונים שבהם נוסו. הכתוב מקשר את חטאם לפסוק הקודם המזכיר כי ניסו את ה', ומסביר שהמניע למעשיהם היה הפגם באמונתם [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. הקצף האלוהי לא יצא רק על עצם בקשת הבשר, אלא על כך שהעם לא סמך על מי שכבר גאל אותו ממצרים שישלים את מהלך הישועה ויספק לו לחם [אלשיך].
בביאור המילים כי לא האמינו, הפרשנים מציגים מיקודים שונים: יש המפרשים כי העם לא האמין שה' מסוגל למלא את משאלותיו [מצודת דוד], ויש הממקדים זאת בכך שלא האמינו בכוחו להכניס אותם לארץ ישראל [רד"ק].
ההמשך, ולא בטחו בישועתו, נתפס ככפילות רעיונית של תחילת הפסוק [אבן עזרא]. עם זאת, יש המוסיפים בחלק זה נדבך נוסף של ביקורת: חוסר הביטחון צורם במיוחד משום שה' כבר הושיע אותם כמה פעמים בעבר [רד"ק], ומשום שהם בחרו להעמיד את ה' בניסיון במקום לבטוח בו ללא צורך במבחן [מצודת דוד].