קרה לכם פעם שסיפרתם לחברים סיפור שכולם כבר מכירים, אבל בחרתם להתמקד רק בחלקים הכי עוצמתיים שלו? כך עושה משורר התהילים כשהוא נזכר במכות מצרים. הוא לא מזכיר את כל המכות ולא שומר על הסדר הרגיל שלהן, כי הסדר המדויק כבר כתוב ומסודר בתורה. כאן הוא בוחר לספר רק על המכות הקשות ביותר, שמהן המצרים לא הצליחו להינצל כלל.
הוא מתאר את מכת העָרֹב, שהייתה תערובת של מיני חיות רעות שונות, ומזכיר גם את מכת הצְפַרְדֵּעַ, שזהו שם כולל לחיות המים האלו. על הצפרדעים נאמר וַתַּשְׁחִיתֵם, כלומר הן פגעו קשה בגופם של המצרים והכאיבו להם מאוד. המילה יְשַׁלַּח מופיעה כאן בלשון עתיד, וזה מלמד אותנו על השליטה המדויקת של ה׳. ה׳ לא נתן למכה לפגוע בלי גבול. הצפרדעים היו יכולות לפגוע במצרים הרבה יותר, אבל ה׳ עצר אותן והגביל את הכוח שלהן. הסיבה לכך היא שה׳ תכנן להביא עשר מכות, ואם הצפרדעים היו מסיימות את כל העבודה, לחיות הרעות של הערוב לא היה מה לעשות אחר כך. לכן ה׳ נתן לצפרדעים רק להשחית ולהכאיב, מתוך ידיעה שבהמשך הוא ישלח גם את הערוב.